המהפכה הפדגוגית | בקהילה

עם סיומה של שנת מחינוך גדושת הישגים תקציביים, יצאנו לסקר את מערכת ההחינוך  החרדית בבית האולטימטיבי שברחוב בליליוס • טיפסנו ארבע קומות, התקבלנו ל'שעת חינוך' מאלפת, והתחקינו אחר עקבותיו של הרב יצחק גולדקנופף, הצעיר ברוחו והנמרץ באופיו, שמוביל את סדר היום החינוכי ביהדות החרדית • נעים להכיר

קלסרים ואוגדנים רבים דחוסים בארון המשרדי, שניצב מאחורי המנהל הדור הזקן והצורה מולו התיישבתי לשיחת ראיון. ניצלתי רגע של חסד, וכשהמנהל הרב יצחק גולדקנופף התבקש לענות לשיחה דחופה מאחד מחברי מועצגה"ת (הפרטים חסויים, כמובן), מצאתי זמן לתקוע עיניים מסוקרנות ולרפרף על נושאי הקלסרים. מה לא היה שם? גנים, מעונות יום, פתחיה, מרפאות פתחיה, איגוד הת"תים, צהרונים, מרכז 'גדלים ביחד', וגם אל על ושפע שוק. הנה גם רכבת ישראל. הרב גולדקנופף, שהופיע בוועדת המנכ"לים הידועה כמזכיר ועדת הרבנים למען השבת, מדגיש כי "הגם שהמערכה עברה לזירת ההידברות, שעון חול שהוצמד לה לא יאפשר גרירת רגליים, ויתכן שלא תהיה ברירה ו'יהדות התורה' תפרוש מהקואליציה ובעקבותיה גם סיעת ש"ס".

בתוך ים הקלסרים הנכבדים, דווקא אחד קטן, שחור וצנוע, הוא שצד את עיניי העיתונאיות. 'אבא ז"ל' היה רשום עליו. מה לספר היסטוריה בין קלסרי רשימות ושומות, מצבות כוח אדם פנסיות ושכר? המארח שסיים בינתיים את השיחה עם הגאון הגדול, הבחין בתמיהתי. "אבא ז"ל", אומר הרב גולדקנופף, "היה בעל חזון, הוא שייסד וחולל את המהפכה הזו שזכיתי להרחיב ולקדם. מחובתי לשמור לי למזכרת כל מסמך חשוב שמתעד את פעילותו הציבורית והחינוכית באותם ימים".

את המילים 'אבא ז"ל' לואט ר' יצחק בהטעמה נרגשת ומתרגשת. ניכר שהוא חש את היותו ממשיך לאותה שלהבת חינוכית שהחלה להאיר בירושלים של לפני שבע עשרה שנה. מי האמין אז ללייבל אביגדור'ס) כפי שכונה אצל ידידיו משכבר (שיעלה בידו לשרוד, שלא לדבר על לפתח ולשכלל. אבל הוא באמונתו ובתבונתו יכול היה לכל המפריעים, המציא גלגל למערכת החינוכית לגיל הרך וקומם את הרשת החינוכית הגדולה בישראל.

"היה זה בשנת תשמ"ג", חוזר הרב גולדקנופף במנהרת הזמן, "אבא ז"ל קרא לי לשיחה יחד עם אמי ע"ה, והודיע לי שאם לא אכנס לעבוד אתו יחד בהפעלת מערכת גני הילדים ומעונות היום, הוא פורש וסוגר את המערכת. מעולם לא דיבר בנחרצות כזאת, אולם הוא רצה להבהיר לי שזו דרישה חד משמעית ונחרצת. לא נותרה לי ברירה. השבתי בחיוב.

"הייתי אז סמנכ"ל בת"ת וישיבה של חסידי גור בירושלים, שהיה בשיא התפתחותו. בנוסף, שימשתי משגיח רוחני אחה"צ, מפקח על לימודי חול וניהלתי שיחות אישיות עם ילדים לקידומם בתורה, תפילה ויהדות. הייתי קשור למקום ולצוות והם היו קשורים אלי. היה לי קשה לעזוב אחרי כמעט עשרים שנה בתחום החינוכי והניהולי. כנראה שאבי צפה את העתיד ונסך בי במשך השנים הרבה כוח. למדתי ממנו פרק בניהול ובהתייחסות לעובדים, עבדנו במשך שש שנים זה לצד זה בכל המישורים, אם בניהול, אם בהתפתחות המוסדות ואם בעולם הנגינה וההלחנה".

הרב גולדקנופף נזכר בהנהגותיו האציליות של אבא ז"ל מאותם ימים בהם עבדו יחד. "אבי ז"ל, למרות היותו חבר עירייה, היה נוהג לנסוע באוטובוסים. לי כן היה רכב, וכשנכנסתי לעבוד עמו, הייתי משתדל לקחת אותו ולהחזיר אותו. אבל מעולם הוא לא ביקש ממני שאבוא ולא שאל למה לא באתי אם אירע ששכחתי או לא יכולתי. היחס היה כשווה בין שווים ולא כאב מול בן. הרבה שוחחנו על העסקנות ועל מה שקורה בן אדם לחברו. הוא היה איש הגות ומחשבה. הלחנים שלו היו ברמה בינלאומית. לא פעם באו מלחינים ומלומדים מעולם הנגינה, כדי לתהות על קנקנו של בחור שמעולם לא למד נגינה באוניברסיטה, ולמרות זאת מייצר מנגינות וקורא תווים ללא סיוע".

צמח מהשטח

גם אחרי 9,846 ילדות שמתחנכות וגדלות בגני הילדים, 20,017 ילדים וילדות בצהרונים ו־ 3,900 במעונות היום של בית יעקב, אין לרב גולדקנופף שום כוונה לעצור. לא באדום ולא בירוק. לא הכול ירוק, רווחי וזורם בכל הפרויקטים והיוזמות, אלא שיש חיים גם מעבר לניהול וכלכלה. כן, יש גם דברים אדומים ומדממים וכואבים, וגם שם הוא לא מתכוון לעצור.

רק לאחרונה פתח הרב גולדקנופף את מרכז 'גדלים ביחד' לתמיכה והעצמה קבוצתית להורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים ולילדיהם. הסיבה: בתקופה הראשונה ללידתו של ילד כזה, עדיין אין אבחון ברור, וההורים מאוד מבולבלים. במקום ההוא יקבלו תמיכה והכוונה והעצמה. והנה, למרות שמדובר בפרויקט שאינו רווחי, הרב גולדקנופף הורה שלא יחסכו בציוד, שהכול יהיה מהמיטב שבמיטב. "אני רוצה שאנשים ישתוקקו לבוא לשם", אומר הרב גולדקנופף בהתרגשות, "שיהיה כיף לבוא. זה יהיה נר זיכרון לאמי מורתי מלכה ע"ה שהסתלקה לבית עולמה לפני שלושה חודשים".
אני מעיין בחוברת המהודרת שאנשי הלשכה הוציאו לרגל השנה החדשה, בהן מסוכמים במספרים מרשימים כל המפעלים הברוכות עליהן חולשים מששת קומות המשרדים שברחוב בליליוס. מבין כל הלוגואים והשמות של המוסדות והרשתות, לתתיהם והתפלגויותיהם, משהו בלוגו של פתחיה משך את עיניי וליבי. איש בולט באדום בין כמה אנשים רגילים, והאיש ה'מיוחד' בולט באדום עם לב. כלומר, אהבה לילד המיוחד. יפה, אני אומר לרב גולדקנופף, אבל מה זה השם פתחיה, מה הכוונה בזה?

ניכר שהרב גולדקנופף השקיע הרבה חשיבה בעניין: "נו, זו הגמרא שמספרת על מרדכי הצדיק, שנקרא פתחיה על שום כשרונו לפתוח דברים סתומים ולדורשם. זה בדיוק מה שאנחנו עושים. פותחים פתח מקצועי ורגשי לילדים שמתחננים להשי"ת: פתח י־ה. הם מבקשים ומייחלים שה' יפתח להם, ואנחנו משתדלים להיות שליחים נאמנים".
את כל המוסדות לחינוך מיוחד מלווה אגדה עתיקה, המספרת את אותו סיפור ייסוד. זה כבר קלאסי ונדוש ועדיין תקף כמעט לכל המוסדות. כך זה הולך, בשינוי גבר לגברת וכן על זו הדרך: פעם היה איש שזרמו לו החיים. יום אחד נולד לו או למי מבני משפחתו, ילד מיוחד. אחרי שבדק מצא שאין מוסד כמו שהוא צריך או רוצה. אחרי שחשב, החליט ליטול על עצמו את העול. אחר כך הוא פתח, ועוד יותר אחר כך הוא גם מאוד הצליח. על רשת פתחיה לא שפר גורלו של הסיפור הנחמד. אין זה תהליך הורתה ולידתה של מערכת פתחיה. "אצלנו זה עבד הפוך. מלמטה למעלה. מהשטח המערכתי. הגוף שנקרא 'בית יעקב' שנוסד על ידי מחוללת הרעיון הכביר, הרבנית שרה שנירר, לא כלל בתוכו פתרונות לילדים מיוחדים. אולי היו בעבר, אולי היו ולא ידעו לאבחן אותם ככאלה.

כך או אחרת זה לא משנה. העובדה היא שלא היו מוסדות מתאימים עבור הילדים הללו. לא היה לאן ללכת. הפתרונות שהיו, נוהלו על ידי חילונים, וגם הם לא היו משופרא דשופרא של המקצוענות. היה זה הרב דב לוי שהיה מהנחשונים לפעול בתחום במסגרות חרדיות. אבא ז"ל נתן לו גן אחד משלו ושם נוסד הגרעין הראשון של הרב לוי. למרות ההתקדמות, עדיין לא היה פתרון אמתי לילדים הללו. התמקדו באוטיזם או בתסמונת. לא היה פתרון כוללני, מערכתי, ועדיין לא בא לעולם הרעיון של כיתות שפה ועיכוב התפתחותי משולבות, שכיום מתפקדות בהצלחה גדולה.

"אצלנו במערכות, במרוצת השנים, אבחנו את הבעיות, ראינו את ההתמודדות של ההורים והילדים גם יחד, והחלטנו לקום ולעשות מעשה. פתחנו את פתחיה והובלנו את רעיון השילוב. יש לנו את הכלים והיכולות לבצע את הרעיון הגדול הזה. יש לנו די כיתות להצמיד ולשלב לכל ילד מיוחד ילד רגיל, שיקדם אותו, שישלב אותו, שיהפוך אותו לחלק מהחברה. אני מאמין שכל ילד מיוחד זכאי ויכול לחיות בחברה הבריאה. לא אכחד. בתחילה לגלגו עלי, אמרו שזו סתם תיאוריה שלא תעבוד וחבל על הכסף והמאמצים, אבל אני האמנתי בזה בכל ליבי והמשכתי בדרכי מבלי לשים לב למלגלגים ולמצקצקים. כיום ב"ה משרד החינוך אומר למערכות החינוך, גם הכלליות, בואו נחקה את גולדקנופף.
"זה הצליח אצלנו", מצטרף הבן ר' ישראל, מי שנטל על שכמו את ניהול פתחיה, "כי עשינו את זה באמת. לא פספסנו שום פרט שיוכל לתרום להצלחה. וכך גם עד היום. כל כיתה מאמצת כיתה. ילד מול ילד. ילדה מול ילדה. אנחנו היחידים בארץ שיש לנו בתוך המעונות הרגילים שילוב של מעון יום שיקומי. הגננות והמטפלות,
המשלבות והמשתלבות, עוברות קורס שילוב. לא חוסכים בכלום – העיקר שזה יצליח, ותודה לה', זה אכן מצליח ומתקדם ברמות גבוהות מאוד".

ה'על חטא' של מנכ"ל

משרד החינוך מסתבר שלא בכדי רשת פתחיה היא הגדולה בארץ מבין אלה העוסקים בחינוך מיוחד. קשה להחזיק את המוסדות הללו. יש הגבלות שלא מאפשרות להחזיק הרבה כיתות במוסד אחד, גם כמות הילדים לכל כיתה מוגבלת, כי צריך הרבה יותר יחס וליווי אישי, כמובן. "אצלנו", מדגיש הרב גולדקנופף, "ישנן כבר 80 כיתות, והשילוב עובד מול כל הכיתות לפי הרמה המתאפשרת, כשברור שלא כל הילדים יכולים להשתלב. לכל ילד יש תל"א )תכנית לימודים אישית( משלו ולפי זה עובדים".

כשיש אימפריה מרשימה ומשגשגת כזו, לא פלא שכאשר היא ניגשת למכרזים היא זוכה בהפעלה של עוד ועוד פרויקטים. המשפחתונים כמשל. עד לא מזמן היו אלה נחלה בלעדית של הרשויות, ובעקבות חומר שהוגש למשרדי האוצר והכלכלה, הוכרה מערכת החינוך של הרב גולדקנופף כזכיינית להפעלת משפחתונים כמו הרשויות, וכיום יש לה בירושלים כ־ 270 משפחתונים, ובהם כ־ 1320 תינוקות ופעוטות. כך גם הזכיות של הרשת בתקופה האחרונה בהפעלת מעונות יום שיקומיים נוספים. אגב, מעון יום שיקומי זה לא התענוג של המטפלות. באים לשם ילדים היישר מבית החולים וצריך לטפל בהם ולקדם אותם. בירושלים לבדה יש שניים כאלה. יש גם בבית שמש ובנתיבות, וכעת זכו במודיעין עילית וגם בגן יבנה. "ההתרחבות המואצת הזו", אומר הרב גולדקנופף, "הביאה אותי להחלטה על האצלת סמכויות הניהול לבני ר' ישראל, שעושה חיל במלאכתו ומצדיק את המינוי. ההיערכות לשנת תשע"ז כבר נעשתה על ידו, כולל פתיחת חמש כיתות חדשות ושני מעונות יום שיקומיים. "ב־ 2005 זכתה הרשת במקום הראשון מבין כל מפעילי המעונות. היו שם גדולים ומוכרים אך הם נפלו במכרז. מתוך 50 מוסדות שהגישו, זכו בקושי 20 . היו שטענו שלא היו ערוכים כראוי להגשת המכרז, זו הייתה פעם ראשונה שעשו דבר שכזה. אחת מאלו הייתה רשת אלו"ט החילונית.לאה רבין, אשתו של יצחק רבין, ליוותה שם את ההנהלה והיא עזרה להם במאבק. הם הפכו את המדינה, אבל זה רק קידם אותנו עוד יותר. אם בתחילה קיבלנו 97.9 ואת המקום הראשון, כש'רנד' זכו במקום הראשון לערבים, בשנייה יצאנו עם 99.7 וכמובן עם המקום הראשון גם כן". "מדינת ישראל", אומר גולדקנופף ברוח הימים והמאבקים, "מתייחסת לגיל הרך כמו לרכבת. יתעוררו יום אחד ויגלו שהזניחו את התשתיות ונשארו תקועים מאחור כאילו העולם לא התקדם בינתיים. בעוד 20 שנה יזכרו שגנים הם התשתית של האדם לא פחות מתשתיות של רכבת לחיי מסחר וקידמה. בנצי דל, איש הגון שבעברו היה מנכ"ל משרד החינוך, אמר לי שבכל יום כיפור הוא מוסיף לעצמו עוד שורה ב'על חטא'. על חטא שלא עשיתי מספיק למען הגיל הרך. השרים באים למשרד, מתרשמים מהאליטות, מהמכללה להשכלה גבוהה. שם רואים פירות, ושוכחים את העיקר, את היסוד, את הגיל הרך".

אחרי המחאה החברתית, בוועדת טרכטנברג, הגיעו לעם בישראל שתי בשורות חשובות בעניין. חינוך בגיל 3 הפך לחובה וממילא לחינם, וכן הוחלט על צהרונים חינם. מחוסר תקציב הוחלט לבצע זאת בהדרגה. התחילו ביישובים בעלי דירוג סוציו אקונומי מ־ 1 עד 3, כשבהמשך היו אמורים להחיל את הפרויקט גם על הדירוגים הבאים. מפאת חוסר תקציב או רצון, תקרת הדירוג עדיין לא נפרצה.

עניין הגיל הרך קרוב לליבו של ח"כ מנואל טרכטנברג עד היום. יש לו בכנסת שדולה מיוחדת לנושא, שאף זימן אליה את גולדקנופף כדי להציג את המודל הניהולי והחינוכי של פתחיה, ובפרט את מודל השילוב. היה זה לאחר ביקור של טרכטנברג במפעלי הרב גולדקנופף, מהם יצא נדהם ומתפעל. וכך הוא כתב: "התרשמתי מאד לא רק מהיקף הפעילות של רשת הגנים והמעונות של בית יעקב ופתחיה, אלא בעיקר מן החשיבה והחזון החינוכיים, המציבים במרכז העשייה את צרכי הילד ואופני התפתחותו.

"המכנה המשותף בינינו רחב, וזו הזדמנות לעניות דעתי, להציב מודל חדשני ורב־מערכתי לטיפול בגיל הרך. נוכחתי בפגישה באילוצים הרבים שמלווים את עשייתכם השוטפת, ואני תקווה כי ביחד נוכל לקדם פתרונות מעשיים לאתגרים שהצגתם. מעל לכל, שמחתי למצוא שותפים לצורך הדוחק, בקידום מדיניות המרכזת את האחריות על הגיל הרך אצל גורם אחד, באופן שוויוני לכלל ילדי ישראל. אני מחויב לעדכנכם בכל התפתחות בחקיקת מועצת הגיל הרך", דברי טרכטנברג.

משרד החינוך החרדי

"מיד לאחר ההחלטה על הצהרונים חינם", מספר גולדקנופף, "ניגשנו למכרז והוכרנו כזכיינים להפעלת צהרונים, וכיום אנו מפעילים 700 צהרונים. זו כמות עצומה. קיבלנו כעת גם את ביתר ואלעד ולכן המספר עוד יעלה. הכספים עוברים דרך השלטון המקומי ואנחנו המפעילים הבלעדיים ברוב הערים. בבית שמש ברובה, בב"ב כל המערכת העירונית. בירושלים זו בעיה קשה. משרד הכלכלה לא נותן למי שנמצא מעל דירוג 3, וירושלים היא בדירוג סוציו אקונומי 4. ההורים צריכים לשלם לכאורה מחיר מלא של 650 ₪, אבל ניר ברקת השיג 51 מיליון ש"ח, כך שההורים משלמים פחות ממחצית.

"אגב, הבעיה בירושלים רק גדלה והולכת. כעת חסרים 100 צהרונים, מתוכם 60 לציבור החרדי. הנושא הגיע לאחרונה לממשלה, אולם, שר האוצר משה כחלון טען שאין כסף להגדלת כמות הצהרונים. לבקשת שר הפנים אריה דרעי, הוסר הנושא מסדר יומה של הממשלה עד למציאת תקציב מתאים. כעת אנחנו בהמתנה. גם במקומות שכן יש מימון יש בעיה שעל פניה נראית זניחה אבל היא מאוד מעיקה. פירון השית תשלום סמלי של 40 ש"ח לחודש. זה מטופש. זה יקר להפעיל על סכום קטן כל כך לוגיסטיקה וגבייה. נאבקים לשנות את זה אבל עדיין לא הצליחו. מקווה שהח"כים שלנו יעשו משהו".

למרות שהשר הממונה, נפתלי בנט בהחלט מעוניין לעזור, הבירוקרטיה במשרד החינוך לא מיטיבה עם המוסדות החרדיים. מה לעשות שהפקידות בשטח היא שקובעת אם המשרד יהיה ידידותי למשתמש או לא. "קח את המחוז החרדי לדוגמא", אומר ר' ישראל הבן, "אם היה שינוי בגישה הפקידותית – ואינני מתכוון למנכ"ל המחוז – היינו חוסכים 50% ויותר מהעבודה. לעומת זאת, משרד העבודה והרווחה הוא דוגמה שבה השר כן הצליח להוביל את חזונו וסייע לנו נגד כל העולם הרגולטורי והתקציבי.

"חיים כץ, שר העבודה והרווחה, נלחם למען המשפחות. הוא לקח לליבו את מעונות היום והביא לשינוי בעלויות המטפלות. זו פעם ראשונה שאני רואה שר שנלחם למען העובדים. הוא נלחם נגדהאוצר ונגד כל העולם והצליח. בנט גם הוא רוצה להגיע להישגים, יש לו עניין להיטיב עם הציבור, אבל הבירוקרטיה במשרד החינוך קשה מנשוא.

"אם נתבדח קצת, למעשה משרד החינוך עובד רק לציבור החרדי. אצל החילונים הכול נוסע בלי התערבות. אין צורך ברישיונות ובדיקות. במי עסוקים עובדי משרד החינוך? בחרדים. באלה שזקוקים כל העת לרישיונות ובדיקות. האבסורד הוא שאין שם אפילו פקיד חרדי אחד לרפואה. אגב, העובדה כי הביקורת מתרכזת במוסדות המוכש"ר הופכת אותם ליותר בטיחותיים ובריאותיים", אומר גולדקנופף הבן, בספק הומור־ספק ביקורת.

"אנחנו עומדים בחזית עבוד כל מנהלי המוסדות החרדיים בארץ", מחדד הרב יצחק גולדקנופף. "לאחרונה אף השקנו מוקד מקצועי מאויש ע"י מיטב המומחים שייתן עזרה וייעוץ בחינם להתמודדות הרבה שיש בניהול המוסדות. במוקד ייהנו המנהלים ממידע מפורט ועזרה בנושאים: תקצוב, רישוי, ניהול העמותה, הקצאת מבנים, העסקת עובדים ועוד.
"הרעיון החשוב מתנהל במסגרת 'מרכז איגוד הת"תים', שמלווה ומייצג מזה עשרות שנים את מוסדות החינוך החרדיים. הכנסנו למוקד המיוחד את עוה"ד מנחם מושקוביץ, שנעתר למשימה וירתום את ניסיונו רב השנים בהליכי הרישוי וקבלת ההכרה ממשרד החינוך. עו"ד מושקוביץ הוא סגן ראש לשכת עורכי הדין בישראל ומכהן גם כיו"ר ועדת החינוך שם. כמו כן, במוקד יענו אנשי מקצוע מ־ p.m.c – 'המרכז לניהול מקצועי של מוסדות וארגונים' ויסייעו בכל התחומים הרלוונטיים למנהלי המוסדות בהם הם עוסקים.
"בקרב מנהלי המוסדות התקבלה הידיעה על הקמת המוקד כבשורה של ממש. עד לקבלת תקציבים ממשרד החינוך ומהרשויות המקומיות, יש לעבור שבעה מדורי בירוקרטיה וטופסולוגיה. קשה ובלתי אפשרי לעשות זאת ללא עזרה נוספת, ובפרט כשהחוקים והכללים משתנים חדשות לבקרים וצריכים את עזרת המומחים לכך", מסיים גולדקנופף את השיחה המאלפת וממהר לעוד פגישה חשובה.

להורדת הקובץ לחצ/י כאן

catvoo_amhapecha_bakehila